<h1>סמ"ק מצוריך סימן רי"ח</h1>
<h2>דף עג:</h2>
שלא לאכול ביום הכיפורים כדכתיב (ויקרא כ"ג) והנפש אשר לא תעונה ונכרתה. ודרשו רבותינו (סנהדרין מ"א) אזהרה מגזירה שוה על דבר אשר עינה (דברים כ"ב) מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר, וכמו כן אסרו חכמים רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, אבל אין חיוב כרת ולאו אלא על האוכל ושותה לבד. וגם צריך להוסיף מחול על הקודש, ומה שאין מזהירין לנשים ולעמי הארץ שיוסיפו תוספת גדולה מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידיןא), ואין מוזהרין לאו וחיוב כרת אלא על עצומו של יום הכפורים. ושיעור אכילה ככותבת הגסה כמוה ובגרעיניה, צ"ע כשימעוך האוכל על הגרעיןב), ושיעור שתיה כמלא לוגמ'ג), וחצי שיעור מן התורה. האוכל פלפלין יבשין או זנגבילא יבש פטור, וכל האוכלין הראויין לאכילה כגון נבילה אפילו היא של איסור חייב, וכל האוכלין וכל המשקין הראויין לשתייה מצטרפין לשיעור שאמרנו, אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין. ועוברה ששאלה לאכול לוחשין לה באזן שיום הכיפורים הוא ואם חזרה ושאלה מאכילין אותה, ועוברה שהריחה בשר חזיר או בשר קודש תוחבין לה כחוש ברוטב ואם נתישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה פחות מכשיעור משומן עצמו עד שתאמר די, מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל שבאיסורין תחילה ואחר כך החמור אבל אין משהין כלל, וחולה שאומר אינו צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא, חולה אמר צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולהד), רופא אחד אומר צריך ושנים אומרים אינו צריך אין דבריו של אחד במקום שנים, וכן מג' ד' וה' הלך אחר רוב דעות, והיכא דהדעות שווים מאכיליןה). פסק בהלכות גדולות (הלכות יום הכיפורים) כרבי יוחנן דאמר (דף פ"ב) בן עשר ובן אחת עשרה אין מענין אותן אבל מחנכין לשעות, כיצד היה רגיל לאכול בג' שעות מאכילין אותו בד' שעות, בן י"ג שנה תינוק ובת י"ב שנה תינוקת משלימין מן התורה, ורב אלפס ורב היי גאון ורבינו משה המיימון פסקו כרב נחמן (שם) דאמר בן תשע ובן עשר מחנכין לשעות בן י"א משלים מדברי סופרים. ואסור לרחוץ אפילו אצבעו קטנה ואפילו בצונן, ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, ואומר רבינו תם (דף ע"ז ד"ה משום) שבשחרית יש לאדם לרחוץ כדרכו שאין לך מלוכלכות בטיט ובצואה יותר מידיו של שחרית דאמרינן התם שרוח רעה שורה עליהן (שבת דף ק"ח) ונקראת בת מלך וסכנה הוא ליגע לא לעיניו ולא לחוטמו ולא לפיו קודם נטילה, אסור לישב על גבי טיט המטפחת ביום הכיפורים ומסיק התם (דף ע"ח) דמיירי בטיט שהוא לח ביותר שיש בו טופח כדי להטפיח, פירוש כדי שיניח ידיו עליו ותעלה בה לחלוחית כל כך שאם הדביק אותה בידו אחרת תדבק בה לחלוחית, ולא ימלא אדם כלי מים להצטנן בו שמא יפלו המים על בשרו ואפילו חסרו),
ר' יהושע בן לוי ערב יום הכיפורים מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגוביםז) למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש, ודווקא להעבירו על עיניו אבל הוצרך לנקביו ורוצה לרחוץ ידיו כמו שהיה רגיל משום הכון לקראת וכו' הרשות בידו לרחוץ כדרכו. שומרי פירות בשדות וההולך להקביל פני רבו עובר עד צוארו במים ואינו חושש ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שולי בגדיו, שנראה שהולך כדרכו במים אבל במוציא ידו נראה כרוחץ ואסור, והוא הדין לחזור פירוש כשחוזר מרבו לביתו. אסור לסוך מקצת גופו, אבל מי שיש לו חטטיןח) בראשו סך כדרכו ואינו חוששט). ואסור לנעול מנעליו או סנדליו אפילו ברגלו אחת אבל בשל גמי או באנפיליא של בגד מותר ובתוס' (יומא פ"ד ה"א) אוסר באנפיליאותי), ומונעין מנעל מן התינוקות ושאר דברים אין מונעין מלעשותם לתינוקות או על ידו או על ידי אחרים גויםיא). ויש מתענין ב' ימים אבל חומרא יתירא הוא אחרי שאין מקדשין בשום מקום על פי הראיה אין לחושיב). ונהגו העולם לתקוע ק'ש'ר'ק' [בליל] מוצאי יום הכיפורים, יש אומרים זכר ליובל ויש אומרים לפרסם שהוא יום טוב בליל מוצאי יום הכיפוריםיג). א) מכל מקום צריך לפרוש מלאכול משקיעת החמה לכל הפחות לפי שמאותה שעה מתחיל בין השמשות דר' יהודה (שבת דף ל"ד) ובין השמשות ספק לילה דהוי עצמו של יום שיש בו כרת ולאו בכלל תוספת היא. בערב יום הכיפורים ובערב ט' באב מותר לאכול ולשתות אחר שסילק השלחן רק שתהא חמה זורחת כי כן אמר בירושלמי ר' יהודה בן בתירה איקלע לנציבין בערב צומא רבא אתא ריש כנישתא למיזמניה ואמר ליה סעוד אצלי אמר ליה כבר אכילת ופסקיתא אמר ליה אשגח לן דלא [לימרו] אינשי ההוא גברא לא אשגח ביה אזל עמיה ואכל מכל עיגול חדא פתיתין מכל תבשיל חדא פתיתין מכל חבית חד כסא שתא, עכ"ל תשב"ץ (סי' קכ"ח). ב) כלומר שהאויר שיש בין האוכל והגרעין אינן מן השיעור ושיעור זה פחות (מרביעית) מכביצה, עכ"ל ס"ג (תו' דף ע"ט ד"ה כותבת). ג) ואמרינן התם (פ' ע"א) כמה מלא לוגמ' כדי שיסלקנה לצד אחד ויראה כמלא לוגמ' ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית, עכ"ל ס"ג (שם).
ד) כשחולה שואל לשתות או לאכול אומרים לו יום הכיפורים הוא ואם אמר אף על פי כן תנו מאכילין אותו דכי האי גוונא חולה צריך קרינ' ביה אף על פי שלא אמר בהדיא שצריך משום הסכנה. ה) פירוש רופא אחד אומר אינו צריך ורופא אחד אומר צריך מחללין עליה שבתא ומאכילין ליה דספק נפשות להקל, עכ"ל ס"ג (שם). ו) [ומותר להצטנן בפירות, לשון ס"ג (שם)]. ז) [פירוש כלים נגובים שסוחט המטפחת עד שלא נשאר בה טופח על מנת להטפיח, לשון ס"ג (שם)]. ח) [או חולה אע"פ שאין בו סכנה, לשון ס"ג (שם)]. ט) מותר לו לאדם לרחוץ עיניו ביום הכיפורים מפני שהיא רפואה לעינים כדאיתא בשבת פרק ח' שרצים (דף ק"ח) טיפת צונן של שחרית וטיפת חמין של ערבית יפה לעינים מכל קילורין, ורפואה מותרת ביום הכיפורים כדאמר במסכת יומא (דף ע"ז) היו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש, אבל לרחוץ פיו ושיניו אסור לשמא יבא לו בגרונו וחצי שיעור אסור מן התורה כלומר כל שהוא. הגה"ה, ומיהו טוב ליזהר שלא לרחוץ עיניו דלא הוי רפואה גמורה עכ"ה. תשב"ץ (סי' קל"ו). י) רבה בר רב כריך סודריה אכרעיה ונפיק ביום כיפור, משמע דתענוג בלא מנעל שרי, עכ"ל תוס' (דף ע"ז ד"ה דתנן). יא) תניא (יבמות דף ק"ב) לא יטייל אדם ביום הכיפורים בקורדיקייסין בתוך ביתו אבל מטייל הוא באנפיליא בתוך ביתו, פ"ה בקורדיקייסין הן מנעלים דקים שנועלין תחת מנעלים עבים להגן מן המים קוטיז"א בלע"ז, עכ"ל בפרק מצות חליצה (שם). פסק ר"ת (שבת דף קל"ט תוס' ד"ה וליתן ליה) שמותר ליתן כוס של ברכת מילה לתינוק ביום הכיפורים ולא חיישינן דלמא אתי למסרך כיון שאין זה דבר קבוע, ולא דמי להא דאמ' בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ') דאין מברכין זמן על הכוס ביום הכיפורים (ולא חיישינן דילמא אתי למסרך) דהיכי ליעביד ליתביה לינוקא אתי למסרך (כיון שאין זה דבר) לשתות אף כשיהיה גדול, עכ"ל ס"ג. ערב יום הכיפורים בתחילת הלילה יקום החזן ויתיר כל מכשולות וכל עבריינות מן הקהל מן השנה שעברה מלבד שבועות וחרמות שבין אדם לחבירו ותקנות קהל שאין יכולים להתיר שלא ברצונם, ויאמר החזן כל נדרי ג' פעמים, ואחר כך יברך ברוך אתה ה' אמ"ה שהחיינו וכו', ואחר כך יאמר ברכו ומתפלל מעריב וי"ח ברכות, ואם שבת הוא יאמר ויכולו וברכת מעין שבע כמו לשבת ומסיים אלוקינו וכו' עד מקדש השבת לבד כמו בשבת, ויפתח השערים ויאמר בית יעקב כו' ואחר כך הסליחות, ואחר קדיש יאמר במה מדליקין אם שבת הוא ואחר כך קדיש [יתום] שלם בלא תתקבל ובשחר אחר ברכו אומר הכי ברוך אתה ה' אמ"ה הפותח לנו שערי רחמים המאיר עיני המחכים לו יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל אור עולם באוצר חיים וכו', אם שבת הוא אין אומרין אבינו מלכינו, ואחר מוסף אומר אין כאלוקינו וקדיש שלם בלא תתקבל אם שבת הוא, ואם אירע בחול אין אומרין אין כאלוקינו עד אחר מעריב במקום שאומרים ויתן לך בכל שנה, ואם אירע בשבת אומרים שם ויתן לך כשאר מוצאי שבת, ואחר תפילת המנחה אומרים אשרי ובא לציון וכו' ואחר כך נעילה, אבל למנחה אין אומרים אשרי כי אם תפילת י"ח כמו ליוצר. ואחר קריאת התורה של שחרית אומרים יקום פורקן וכו' אם אירע בשבת אבל לא בחול, עכ"ל תוס' (עיין במחזור ויטרי סי' שנ"ג). יב) ואותן הנוהגין כן אין להם לאכול במוצאי יום כיפור כלל עד לילה אחרת ולשמור עצמם למחרת מכל מלאכה, עכ"ל ס"ג (הל' יום הכיפורים סי' ס"ט). מי שמתענה ב' ימים לשם יום הכיפורים צריך לעשותו לעולם ב' ימים הואיל וקבל יום שני לשם יום הכיפורים אבל אם לא מתענה לשם יום כיפור כי אם בשביל שהוא רגיל להתענות או עבור תענית חלום אין צריך להתענות [לעולם אבל אם התנה להתענות] בב' ימים של ראש השנה להתענות [זה הפעם בלבד] אין צריך להתענות לעולם כי אין דומה ליום כיפור שהוא אסור בכרת לאכול שהואיל שאסרו עליו פעם אחת אסור בו לעולם. ובערב יום כיפורים צריך לומר והוא רחום וגם אבינו מלכינו בבוקר ובתשובת הגאונים יש שכל אחד ואחד לבדו צריך תרנגולת ערב יום הכיפורים לכפרתו, ונוהגים העולם תרנגול לזכר ותרנגולת לנקיבה, ולומר קודם השחיטה גבר תחת גבר חליפתי תהא כפרתי תהא תמורתי תהא יפרוש למיתה ואני פורש לחיים, ואומר אותם פסוקים שנאמר באיוב (ל"ג) אם יש מלאך אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעיהו מרדת שחת מצאתי כופר, וזה אינו הפסק בין שחיטה לברכה אחרי שצורך שחיטה הוא, ולשלוח אותן לעניים אחר שחיטה. ומה שרגילים העולם לזרוק בערב יום כיפור בני מעיים לעופות זהו כדי לרחם על העופות, וקצת יש להביא ראיה מההיא דפרק כל הבשר (חולין דף ק"י) רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולי איקלע במערבא במעלי יומא דכיפורי חזי להני עורבי דקאכלי כבדי וכוליתא אמר לשמעיה שקול דהאידנא שכיח היתירא טפי (שם דף צ"ה). ובערב יום כיפור בסעודה המפסקת אינו אוכל כי אם תרנגולת ודבר רך ושריית פת ביין לפי שהוא מעוכל מהר. ובערב יום כיפור ובערב ראש השנה ובערב הושענא רבה וכשהוא בעל ברית שופך על ראשו ועל גופו ט' קבין [מים] חמין שהן מאתים וששה עשר ביצים במקום טבילה כי אותה טבילה אינה כי אם בשביל אהיה טהורה ולא בשביל חובה. וטבילה אינה צריכה [ברכה] ביום כיפור אחר כי אינה אלא בשביל [טהרה] (טהורה). ואדם יכול ללקות ולטבול ערב יום כיפור. (ואומר) וקודם שיאמר כל נדרי אומר בישיבה של מעלה בישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. ואינו אומר בכל נדרי ככתוב אלא ונסלח. ובליל כיפור הוא ישן בבית הכנסת וביום כיפור אחר שאמר אלוקי עד שלא נוצרתי אומר אלוקי נצור לפי שאומרים אותו כל השנה. ואומר מסטין בכבל אסור. וצריך לומר על התורה ועל העבודה אחר הפטורה שניה כמו אחר הפטורה הראשונה. ואומר בנעילה אבינו מלכינו וכמו כן במנחה. ובספר ב' במסורת למען ספר שמי הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק, [מכאן] אומר מהר"ם נ"ע שיש לומר ביום הכיפורים שהוא יום המשפט סליחות שיש בהן שמות. לשון תשב"ץ (סי' קכ"ב—קל"ח). המברך על טבילת ערב יום הכיפורים הוי ברכה לבטלה, כך כתב רבינו יהודה מפי רבינו יצחק, עכ"ל סידור הר"ם. יג) ואף על גב דתוקעין קודם הבדלה אין לחוש משום דחכמה היא ואינה מלאכה, ומה שאומרים ה' הוא האלוקים ז' פעמים יש אומרים אותו קודם תקיעה ויש אומרים אותו לאחר תקיעה וכן נראה דהרי סימן הוא לסילוק שכינה שמסלקת ועולה עד לרקיע שביעי ככתוב עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר אלמא אחר השופר היא העליה והסילוק, צ"ע בס"ג (סי' ע').
